ניהול סיכונים בפרויקט

להלן מילון מונחים המתארים את תהליך ניהול הסיכונים בפרויקטים מתחילתו ועד סופו.

• סיכון – כשל פוטנציאלי עתידי או נקודת תורפה, שקיומו עלול לגרום נזק לפרויקט ברמה של תכולה, לוח זמנים, ואספקת "המוצר" או השירות.
• רמת סיכון – המדד להיקף ורמת הסיכוי להתממשות הסיכון, מורכב משני גורמים: חומרה והסתברות.
• בעיה – אירוע עם קושי המזוהה על ידי צוות ניהול הפרויקט.
• ניהול סיכונים – טכניקה שמטרתה לזהות סיכונים פוטנציאליים בפרויקט, והיא תפעל כדי לעקוב ולנטר אותם ולמנוע את התממשותם. בתהליך זה תחילה מאתרים את הסיכון, בשלב השני עוקבים אחריו ופועלים להקטין את "החומרה וההסתברות" עד לסגירתו.
• ניתוח סיכונים – ניהול פרויקטים מוצלח מתבסס לא רק על תכנון וביצוע, אלא גם על זיהוי והבנה של הסיכונים שעלולים לצוץ במהלך הפרויקט. ניהול סיכונים בפרויקט מאפשר למנהלי פרויקטים להיערך למקרים בלתי צפויים ולהימנע מעיכובים, חריגות תקציביות או כשלים בלתי רצויים. ניתוח סיכונים בפרויקט הוא תהליך שבו מנהלי הפרויקט מזהים, מעריכים ומתעדפים סיכונים פוטנציאליים שעשויים להשפיע על הצלחת הפרויקט. בשלב ניתוח הסיכונים נבנית רשימה של סיכונים אפשריים, כאשר כל סיכון נבחן בקפידה תוך הערכת עוצמתו והסבירות להתרחשותו. הניתוח נועד לספק הבנה מעמיקה של כל סיכון וכיצד הוא יכול להשפיע על לוחות הזמנים, על התקציב ועל האיכות הכוללת של הפרויקט.

• משמעות הסיכון – הבנת ההשלכה של תוצאות הסיכון באם יתממש.
• גורמי הסיכון –  הבעיות האמתיות של הפרויקט, שעלולות ליצור סיכונים.
• התמודדות עם סיכון – הכנת תכנית פעולה להתמודדות עם סיכונים ומציאת פתרונות הולמים.
• אפקט הדומינו – התממשות של סיכון שעלול להוביל לסיכונים נוספים בפרויקט.
• אפקט צוואר הבקבוק – סיכון משמעותי שעד שלא ייפתר, "יתקע" את כל הפרויקט.